אדם/ רחלי אביישר-לבל

אדם/ רחלי אביישר-לבל

מתי בפעם האחרונה א-הים שאל אותך שאלה?

ומתי היתה הפעם הראשונה, אתה כן זוכר?

כן. אז . מייד אחרי שהפרת את הצו היחיד שבו נצטווית, הוא שאל אותך שאלה, מילה בודדת; "אייכה?"

במרחק של מקום ושנים אנשים יתהו  על פשר השאלה ויגידו: "מה, א-הים לא יודע הכל?"

בשביל אלו יציעו חז"ל תשובות כמו "להיכנס עימו בדברים"

אבל אתה הרי יודע שבשביל לפתוח בשיחה אפשר גם להגיד: "הי, מה נשמע?"

לשאול "אייכה?" זה בעצם להגיד: "איפה אתה?". לא מבחינה גיאוגרפית. זו שאלה מהותית: איפה אתה, אדם? איפה האדם שבך? בכל פעם שאתה מפר ציווי א-הי אתה מאבד משהו משלך. משהו מהעצמיות האדמית שלך.

השאלה הראשונה נועדה לומר לך את זה.

כשא-הים שואל הוא בעצם נותן לך את האפשרות להרהור, אפשרות לתיקון. לחזור ולהיות אתה. לשוב בתשובה ולהיות אדם.

 

אלא שהזמן גורם לשכחה, לאט לאט אתה שוכח ואוזניך נאטמות לקול שממשיך לשאול אותך "אייכה?".

בעולם מתוקן , היית אמור לשמוע את קולך שלך שואל ומחפש ובודק: אייכה?  גם אחרי שהתנ"ך נגמר, גם אחרי שבני האדם הפסיקו לשמוע את קולו של א-הים מדבר אליהם, היית אמור לשמוע לאחר כל טעות, כל סטייה מן הדרך, משהו בך קורא לך; קריאת "אייכה?" צלולה ובהירה.

 

בכל פעם שילד נשאר בלי אבא ואמא;

בכל פעם שבית נשרף כפעולת נקם;

בכל פעם שסכין נשלפת;

בכל פעם שאשה נאנסת;

אותו הקול מהדהד.

בכל פגיעה, עצב וזוועות שנעשות בשם דת, אל, אגו או סתם מתוך תאווה.

מישהו שם למעלה מרסס על קיר שמיימי: "אייכה?"

אנחנו רק צריכים לדעת לקרוא.