תשובה מתוך התחדשות /ד"ר חזי כהן

מטבע הדברים תשובה אינה מוגבלת לזמן כלשהוא - בכל רגע ורגע יכול אדם לשוב אל ה' ואל עצמו. מדוע בכל זאת ייחדה התורה זמן לתשובה? נראה שאנו זקוקים לזמן קבוע ומוגדר כדי שנוכל לרכז מאמץ בתיקון חטאינו. העובדה ש'המלך בשדה' מעודדת אותנו לצמצם את המרחק שבינינו לבין 'אבינו שבשמים'.

לוח השנה אינו רק לוח המציין תאריכים אלא מפה המציירת לנו דרכים בחזרה אל שורש נשמתנו. כשאני מתבונן במפת התשובה אני מוצא מסלול הקורא לתשובה שיש בה התחדשות מתוך רכות ועדינות.

בדרכו של עולם חשבון הנפש נעשה בסיום אירוע או תקופה. יחידת הסיכום היא החוליה האחרונה בסדרי הזמן. דוגמא לכך ניתן למצוא בספירת המלאי אותה מבצעים בעלי החנויות ביום (ולרוב בליל) ה-31 לדצמבר, כלומר ביום האחרון של השנה האזרחית. כך יכול בעל החנות לסכם את המאזן השנתי ולפתוח למחרת את ספר החשבונות של השנה החדשה. לוח השנה העברי מציב בפנינו תהליך שונה בתכלית. אמנם החודש האחרון של השנה, חודש אלול, מוקדש לתשובה ולחשבון נפש על מאורעות העבר, אך באופן מפתיע תהליך זה אינו מסתיים ביום האחרון של השנה אלא גולש אל תוככי השנה החדשה, אל חודש תשרי. תהליך התשובה נובט בשלהי השנה החולפת ומגיע לכדי בשלותו דווקא בפתח השנה החדשה.

על תופעה זו עמד ה'בן איש חי' (ר' יוסף חיים – בגדאד 1832-1909). לדבריו, סדר הזמנים מלמדנו שכל עיקרה של התשובה הוא כוונה לתיקון ושינוי בעתיד. יתרה מכך, אווירת ההתחדשות האופפת אותנו עם בואה של השנה החדשה משרה רוח של חגיגיות ומבט אופטימי על תהליך התשובה.

כולנו מכירים את תנועת הנפש המביאה להתבוססות במשגי העבר וחיטוט בפצעי החטא. פעולה זו עלולה באופן פרדוכסלי להעצים את החטא ולהחריף את הניכור בינינו לבין ה'. ה'בן איש חי' חש בבעיה זו וגייס את תחושת ההתחדשות הטבעית של ראשית השנה כמנוף לתשובה מתוך ראיית הטוב.

לאור דבריו אני מבקש לצייר את נתיב התשובה שחגי תשרי מזמנים עבורי.

ראש השנה הוא כידוע יום הדין, אולם היבט זה תופס מקום שולי בתפילות החג. התפילה אינה כוללת וידוי, י"ג מידות [למעט התימנים] ואמירת סליחות. אימת הדין היא מוטיב משני בתפילת שמונה עשרה שעיקרה מלכויות, זיכרונות ושופרות. ראש השנה הוא 'יום טוב' הכולל מצוות סעודה וקידוש על היין ובמרכזו ניצבת המלכת ה'. ביום זה מהדהדת שאלה אחת בלבד "האם אנו ממליכים עלינו באמת ובתמים את ריבון העולמים?" אין כאן חשבון על העבר אלא שאלה על ההווה והעתיד, שעניינה התחייבות לקשר בשנה החדשה, ומבחינה זו מעשינו בשנה שעברה אין בהם ולא כלום.

ביום הכיפורים לעומת זאת עומד חשבון הנפש במוקד התפילות - אנו מתוודים על עוונותינו לפרטי פרטים, אומרים סליחות ומזכירים שוב ושוב את י"ג מידות. אנו נדרשים לעיון מעמיק במעשינו בשנה שחלפה ולבחינה מדוקדקת של חטאינו – "אם בשוגג ואם במזיד". ביום דין זה אין מקום להנאות העולם, וכל כולו מוקדש לבקשת כפרה על משובות העבר.

ההכאה על החטא באה דווקא לאחר שהמלכנו את ה' עלינו מחדש. רק לאחר שפתחנו דף נקי ביחסינו עם ה', נוכל לשוב אל חשבונות העבר. באופן זה מעשה התשובה נעשה תוך אווירת פיוס ותנועה נפשית של התחדשות הקשר עם ה'.

 

לוח השנה מכוון אותנו לתשובה שמהותה בניית קשר מחודש ולא שקיעה במשגי העבר. אין הכוונה לבטל את בחינת כשלונותינו בכובד ראש אלא למנוע שקיעה בעולם החטא. יתרה מכך אם נתחיל את תהליך התשובה ביום הכיפורים לא יוותר בידינו אלא פירוט חטאינו המביא לתחושת יאוש שאינה מאפשרת בנין וצמיחה.

שיאו של חודש התשובה הוא בחג הסוכות, זמן שמחתנו, בו אנו שבים לדור עם ה' באינטימיות בסוכתנו הרעועה מבחוץ אך האיתנה בפנים.