פרשת ויקרא – הבא לי את כולך/ רחלי אביישר-לבל

בוא.

תתקרב.

זה אני בתוך הערפל.

ואתה הלוא כל רוצה להתקרב.

רק לא ממש יודע איך.

אז עכשיו אני אלמד אותך.

אם יש את נפשך לבוא אלי, ותשוקתך בי. הבא לי את כולך ותישרף נפשך באש אוכלת.

אך בחוסי עליך, ובחפצי בחייך ולא במותך - בחרתי המר נפשך בנפש חי כמוך. אם מן הבקר אם מן הצאן או מן העוף. דמוֹ לי. נפש חייו, חלבו - באש. ואתה קח חייך ולך.

כך יהיה המעשה וסמכת ידך על ראשו וכל תשוקתך לעלות אלי תהיה בו - בחי. והוא יהיה כפרתך והוא יהיה לי לעולה.

ואם אין ידך משגת כפרת חליפין, ותשוקתך לעלות אלי בוערת בך - אל רתע. הבא לי מנחה.

מעט סולת ושמן ולבונה ויהי זה לך כאילו הבאת לי את נפשך.

קרב אלי ביום חגך. שתף אותי בשמחותיך הקטנות. תן שלום ביני ובינך ותן חלק גם לעושי המלאכה ביום שמחתך, בסעודתך. כשאתה עורך שולחן, ערוך גם למשרתים בקודש. אל תתייחד לך בתוך ביתך, מצמצם סעודתך לך ולקרוביך. תן חלק לכל. ותן גם למי שמידו כל זה לך. אל תשכח מי נתן לך את הכוח לעשות חיל. תן לו את הנפש. תן לו מדמך וחלבך. תן לו את תמורתם.

ובשעה של אחוֹר באחוֹר; כשמעשיך יהיו לי לזרא; כשתראה לי כמתנכר, אדע כי שוגג היית ולא זדון היה בך. וכל תאוותך - אלי לשוב. ושוב כמו אז להתקרב.

גם אז אראך דרך לשוב מן החטאת.

הבא אלי את תמורתך. סמוך ידך על ראשו והתוודה לפני. ספר לי על חטאיך ובוא אלי שוב.

 ואם אי פעם תפר את אמוני ותעש את אשר ביקשתיך שלא לעשות, גם אז יש תקווה לאחריתך.

בהביאך אשמך לפניי. 

בוא אליי, בְּנִי האדם. הקרב לפני קרבן. ובהריחי את ריח הניחוח תשוב ותרצה לפניי.