פרשת בחוקותי – ללכת בחוקותיו/ רחלי אביישר-לבל

התפללת?

אבא נכנס הביתה לעת ערב וביקש לדעת אם כבר התפללת מנחה.

כמו בכל יום תמיד אותה שאלה בפיו.

התפללת?

הוא פשוט לא מבין. תפילה צריכה לנבוע ממעמקי הרגש. אתה לא יכול להתפלל כשאתה לא מרגיש צורך. כשהשקיעה לא מפעימה אותך, כשאתה פשוט לא "מתחבר" לזה.

אבל אבא לא יבין. הוא מבוגר מידי. הוא אינו מרגיש את הצורך בגיוון ובשינוי. הוא כבר עובד עשרים שנה באותה עבודה ולא מרגיש את השחיקה שבדבר.

וכל בוקר הוא הולך לפני העבודה לבית הכנסת להתפלל. כל בוקר. אותו מניין. כבר שלושים שנה או יותר. עם אותם זקנים שמתפללים שם מי יודע כמה זמן.

ובערב הוא בא ונכנס לערבית. כל ערב. איך אפשר?! אתה משתגע.

השיגרה הורגת אותך, הטקסים הקבועים שבכל יום. כל שבת קידוש. אותן זמירות. אותה מנגינה מעצבנת בחזרת הש"ץ של מוסף. כל פסח – סדר. כל שנה גונבים את האפיקומן. כל שנה שבעה ימים בסוכה וכל בוקר התפילין הללו זזות לך על הראש ומישהו כבר יעיר לך על זה.

אתה לא בנוי לזה. אתה בחור רוחני. למה הם לא מבינים? אתה צריך גירויים חדשים כל הזמן. איך אפשר כל הזמן אותו הדבר?

____________________________

"למחרת היום חזר הנסיך הקטן ונפגש עם השועל. הלה פנה אליו ואמר:

-מוטב לשוב יום יום באותה שעה. אם תשוב, למשל, בשעה הרביעית אחר הצהרים, אתחיל להיות מאושר עוד בשעה השלישית. ככל שתקרב שעת הפגישה ארגיש עצמי מאושר יותר. ובהגיע השעה הרביעית אתחיל להתרגש ולדאוג. אז אדע לראשונה את מחיר האושר! אך אם תבוא בכל שעה שתהיה, לא אדע לעולם אימתי עלי להתכונן בלבי… כי גם בענין זה יפה כוחם של טקסים קבועים." (הנסיך הקטן/ אנטואן דה סנט אכזופרי)

______________________

"הוא פשוט לא מתחבר"

ומה תענה לו? גם אתה היית פעם בגילו. גם אתה רצית שכל מצווה תדגדג לך בהתרגשות בקצות האצבעות. והוא הרי לא עושה את זה מרוע לב או מזילזול או מעצלנות. הוא באמת רוצה לעבוד את ה'.

אבל הוא רוצה לעבוד מאהבה.

אלא שהוא לא יודע מה ההבדל בין אהבה לרומנטיקה.

הוא חושב שאהבה זה זר ורדים ככה סתם ביום חול. והוא חושב שאהבה זה זוג כרטיסים להופעה של הזמר האהוב עליה. והוא חושב שאהבה זה לשבת יד ביד על החוף ולהביט בשקיעה.

והוא אינו מבין שאהבה אמיתית זה גם זה אבל זה בעיקר לשטוף כלים בסוף כל ארוחה , לדאוג שהבית יהיה מסודר, לצאת כל בוקר לעבודה ולחזור בסוף היום אל אותה אישה כבר שלושים שנה או יותר.

_______________________

"מה זה "טקס"? -שאל הנסיך הקטן.
-גם זה מן הדברים שהזנחו יתר על המידה, – ענה השועל- והרי זהו מעשה המבדיל יום אחד מכל יתר הימים ומיחד שעה אחת מכל השעות האחרות. הרי למשל, טקס המקובל אצל ציידי: כל יום חמישי בשבוע נוהגים הם לצאת במחולות עם נערות הכפר. לכן היום החמישי הוא בשבילי יום שכולו טוב! כל אותו יום יכול אני להרחיק לטייל עד הכרם. אילו רקדו הציידים בכל שעה שהיא, ככל העולה על רוחם, היו כל הימים דומים זה לזה ולעולם לא הייתי זוכה ליום חופשה ומרגוע." (הנסיך הקטן/ אנטואן דה סנט אכזופרי)

_____________________________

וגם אתה כשהיית בגילו היית שש אל כל רגע של להט דתי . עורג לאל המציץ אליך מין החרכים. משגיח מן החלונות. עד שלאט לאט בלי ששמת לב גם הוא השליך אותך אל המקרים. ורוב הזמן הסתתר בשפריר חביון. הסתר היסתיר פניו. בלתי נגלה אליך. בלתי מאזין לתפילותיך.

"אם תלכו עימי קרי – במקרה, שאינו אלא לפרקים, כן תלכו עראי במצות והלכתי אף אני עמכם בקרי."

ולקח לך זמן להתבגר ולהבין שללכת בחוקותיו  פירושו ללכת עימו תמיד.