שרה/רחלי אביישר-לבל

שרה

בערב ביקש אברהם שנחגוג.

מה חוגגים שאלתי?

אני לוקח את יצחק הוא אמר.

וליבי החסיר פעימה.

ללמוד השלים את המשפט.

ללמוד? שאלתי

ללמוד תורה השיב אברהם ואני אמרתי "לך לשלום".

בלילה נדדה שנתי. משהו בתוכי לא נתן אמון ב"טיול" הזה. "כשנקיץ" אמרתי לעצמי "אומר לו שאיני רוצה".

רק לפנות בוקר נרדמתי. כשהקצתי גיליתי שכבר נסעו.

כל אותו היום לא כשרה מלאכתי. חיכיתי לשובם.

כששב אליי הילד היו ידיו שרוטות וסימני קשירה כיסו את זרועותיו ורגליו.

מה עשה לך אביך? זעקתי.

והילד סיפר איך נטלו אביו והעלהו הרים והורידו גבעות והעלהו לראש הר אחד, ובנה מזבח וסידר את המערכה והעריך את העצים והעקידו על גבי המזבח ונטל את הסכין בידו לשחטו.

ולאט לאט החלה לחדור בי ההבנה והמילים יצאו מפי בעצמן: ווי לך בן העלובה. אלולי שאמר הקב"ה: אל תשלח ידך אל הנער, כבר היית שחוט.

ופתאום הבנתי הכל.

שלקח אברהם את בנו יחידו אשר אהבתי והעלה את אהבתו שלו לקרבן חלף אהבת ה'.

את בנו ישמעאל שילח במצוותי ואת בננו יצחק העלה על ההר במצוות הבורא. ללמוד תורה הלכו? לשחטו הלך.

פעם מזמן ביקשתי ממנו לצמצם עצמו מאב המון גויים לאבא פרטי – של יצחק, בנו.

גרש את בן האמה ביקשתי. כי לא יירש בן האמה עם בני, יצחק.

אך הוא אינו מסוגל לייחד אהבתו על בנו יחידו. ומייחד בכל יום פעמיים תמיד אהבת האל .

ואת אהבת בנו הותיר על אותו ההר.

וכשהבנתי שהאהבה מתה, בכיתי שלוש בכיות. ויבבתי שלוש יבבות בששה קולות ווי שיצאו מתוכי.

ווי של חוסר אמון ווי של כעס. ווי של בגידה. בשלושה קולות ארוכים של בכי המרטיט את הגוף. ואז שלוש יבבות קצרות השוברות את הגוף למיליוני חלקים: ווי על מחשב חשבונו של עולם. ווי של צער ווי של שבר

ואז נשבר בקרבי ליבי ויצאה נשמתי.

 

הם תמיד מדברים על הנסיון של אברהם. ואיך עמד בנסיון.

אך אברהם איבד בנסיונו את אהבת בנו.

ואילו אני איבדתי את חיי.

אך קולי לא נשמע. לא נכתב בתורה.

ורק פעם בשנה, ביום בו נפקדים לפניו יתברך כל באי עולם. יעלי זכרוני לפניו.

ומתוך השופר בלי מילים. שלוש תקיעות כנגד שלוש בכיות ושלוש תרועות כנגד שלוש יבבות. ששה קולות של ווי.